מהי הטבילה במקווה? מצות הטבילה במקווה היא מאבני היסוד של המסורת והבית היהודי. נשים נשואות נוהגות לטבול במקווה בכל חודש, לאחר המחזור החודשי, כאשר אחרי הטבילה ניתן לקיים יחסי אישות. הטבילה לעיתים מצטיירת כטקס דתי וטכני, כאשר המיזם שואף להנגיש את הרבדים השונים והעמוקים שלה, בכדי להפוך את החוויה לנשית, חיובית ורוחנית. על פי ההלכה היהודית, הטבילה נעשית במקור מים טבעי. ניתן לטבול בים, במעיין ובמקורות מים טבעיים אחרים, אולם מרבית הטבילות נערכות במבנה הקרוי “מקווה”, המתוכנן על פי כללים הלכתיים ומחובר למקור מים טבעי. במדינת ישראל, הטבילה במקווה היא אחת משירותי דת היהודיים המסופקים לציבור, ולצורך כך פרוסים מאות מקוואות ציבוריים ברחבי הארץ, המתופעלים על ידי מועצות דתיות ורשויות מקומיות שונות, וממומנים על ידם בשיתוף עם המשרד לשירותי דת. בשל אופיים הציבורי, כפופים מקוואות אלו לנהלים וחוקים שונים, הנוגעים לפרטיות הטובלת, תעריפי הטבילה, דרישות תברואתיות וכד’. כמו כן קיימים מקוואות פרטיים שונים המתופעלים ע”י גורמים פרטיים. מאות אלפי נשים יהודיות בישראל מקיימות את מצוות הטבילה מדי חודש במסגרת מקוואות הטהרה הציבוריים בישראל. במקוואות אלו מועסקות נשים הקרויות ״בלניות״, האחראיות על תפעול המקוואות ועל מתן סיוע לנשים הטובלות.